זה היה חטאת סדום ובנותיה. כי הנה הם לא חטאו בחטא התאווה לבד כערים אשר יש להם חוקים ומצות טובים ואינם עושים אותם. גם לא היה די להם בשהיו עיר פרוצה אין חומה משום דת ונימוס ישר. אבל כבר נפסדה התחלתם בתכלית ההפסד, עד אשר הקימו להם דברים רעים ומגונים, לחוקים ומשפטים טובים וישרים, וקבעו בהם מסמרים בקנסות ועונשים שלא יעברו מהם לעולם. והעיקר אשר שמו כל מגמתם הוא, לשמור ממונם בתכלית השמירה. ולזה בחרו באותה מדה של “שלי שלי ושלך שלך” באותו בינונית שאמר שהיא מדת סדום. לא בתורת מדה אלא בתורת דת ונמוס. אחת דתו להמית המהנה לזולתו. …תדע כי תורתנו התמימה הפליגה להזכיר במאד מאד על היותנו מהנים מממונותינו ומגופותינו זה לזה בנתינת הצדקה וההענקה וההלואות ויתר המתנות, והעזר בפריקה וטעינה או בהשבת אבדה, ובכל דבר שיצטרך אל חבירו שמטה ידו עמו, עד שכבר תשים צד שתוף בכל אשר לנו עם חברנו ושכנינו וכל אנשי שלומנו.
