...אפשר לומר שכוונת רבינו [הרמב"ם] כאן היא שאין לאדם לפרוק עול מלאכה מעליו כדי להתפרנס מן הבריות כדי ללמוד. אבל שילמוד מלאכה המפרנסת אותו ואם תספיקנו מוטב, ואם לא תספיקנו יטול הספקתו מהצבור, ואין בכך כלום. וזהו שכתב: "כל המשים על לבו...". והביא [הרמב"ם בפירוש המשנה באבות שם] כמה משניות מורות על שראוי ללמוד מלאכה.
ואפילו נאמר שאין כן דעת רבינו אלא כנראה מדבריו בפירוש המשנה, קיימא לן [מקובל עלינו] כל מקום שהלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג. וראינו כל חכמי ישראל קודם זמן רבינו ואחריו נוהגים ליטול שכרם מן הצבור.
וגם כי נודה שהלכה כדברי רבינו בפירוש המשנה, אפשר שהסכימו כן כל חכמי הדורות משום "עת לעשות לה' הפרו תורתך" (תהילים קיט, קכו), שאילו לא היתה פרנסת הלומדים והמלמדים מצויה לא היו יכולים לטרוח בתורה כראוי והיתה התורה משתכחת ח"ו ובהיותה מצויה יוכלו לעסוק ו"יגדיל תורה ויאדיר" (ישעיהו מב, כא).
כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם ובזה את התורה וכבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא. לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה.
אמרו חכמים: כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם.
ועוד צוו ואמרו: אל תעשם עטרה להתגדל בהן, ולא קרדום לחפור בהן.
ועוד צוו ואמרו: אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות (אבות א, י), וכל תורה שאין עימה מלאכה סופה בטילה וגוררת עוון (אבות ב, ב). וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות (ע"פ קידושין כט ע"א).
