פרשנים
//
1/2
"לא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך כי אני ה' אלהיכם"( ויקרא כה, יז)- באונאת דברים. הא כיצד? אם היה בעל תשובה אל יאמר לו זכור מעשיך הראשונים, אם היה בן גרים אל יאמר לו זכור מעשה אבותיך, אם היה גר ובא ללמוד תורה אל יאמר לו פה שאכל נבילות וטריפות, שקצים ורמשים בא ללמוד תורה שנאמרה מפי הגבורה. אם היו יסורין באין עליו, אם היו חלאים באין עליו, או שהיה מקבר את בניו, אל יאמר לו כדרך שאמרו לו חביריו לאיוב הלא יראתך כסלתך תקותך ותם דרכיך זכר נא מי הוא נקי אבד. אם היו חמרים מבקשין תבואה ממנו, לא יאמר להם לכו אצל פלוני שהוא מוכר תבואה - ויודע בו שלא מכר מעולם. רבי יהודה אומר: אף לא יתלה עיניו על המקח בשעה שאין לו דמים, שהרי הדבר מסור ללב, וכל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך. אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: גדול אונאת דברים מאונאת ממון, שזה נאמר בו ויראת מאלהיך וזה לא נאמר בו ויראת מאלהיך. ורבי אלעזר אומר: זה בגופו וזה בממונו. רבי שמואל בר נחמני אמר: זה - ניתן להישבון, וזה - לא ניתן להישבון.
פרשנים
//
2/2
  "ולא תונו איש את עמיתו ויראת מא-להיך כי אני ה' א-להיכם" (ויקרא כה, יז) - באונאת דברים. הא כיצד? אם היה בעל תשובה, אל יאמר לו: "זכור מעשיך הראשונים". אם היה בן גרים, אל יאמר לו: "זכור מעשה אבותיך". אם היה גר ובא ללמוד תורה אל יאמר לו: "פה שאכל נבילות וטריפות, שקצים ורמשים בא ללמוד תורה שנאמרה מפי הגבורה?"...   אם היו חמרים מבקשין תבואה ממנו, לא יאמר להם: "לכו אצל פלוני שהוא מוכר תבואה" - ויודע בו שלא מכר מעולם. רבי יהודה אומר: אף לא יתלה עיניו על המקח בשעה שאין לו דמים, שהרי הדבר מסור ללב, וכל דבר המסור ללב נאמר בו "ויראת מא-להיך".   אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: גדול אונאת דברים מאונאת ממון, שזה [אונאת דברים] נאמר בו "ויראת מא-להיך" וזה [אונאת ממון] לא נאמר בו ויראת מא-להיך. ורבי אלעזר אומר: זה בגופו וזה בממונו. רבי שמואל בר נחמני אמר: זה ניתן להישבון, וזה לא ניתן להישבון.

משנה בבא מציעא פרק ד משנה י

  כשם שאונאה במקח וממכר, כך אונאה בדברים: לא יאמר לו בכמה חפץ זה, והוא אינו רוצה ליקח. אם היה בעל תשובה, לא יאמר לו: זכור מעשיך הראשונים. אם הוא בן גרים, לא יאמר לו 'זכור מעשה אבותיך', שנאמר: "וגר לא תונה ולא תלחצנו" (שמות כב, כ). חזרה לעמוד הראשי