אמאי פטור? איבעי ליה לעיוני ומיזל! [מדוע הנתקל פטור? היה עליו להסתכל בדרך בה הוא הולך!]
אמרי דבי רב משמיה דרב [אמרו בבית המדרש של רב בשמו של רב]: בממלא רשות הרבים כולה חביות.
שמואל אמר: באפילה שנו.
רבי יוחנן אמר: בקרן זוית.
אמר ליה ר' אבא לרב אשי, הכי אמרי במערבא משמיה דר' עולא [כך אמרו במערב, בארץ ישראל, בשמו של ר' עולא]: לפי שאין דרכן של בני אדם להתבונן בדרכים.
יותר יש לאדם ליזהר עצמו שלא יזיק אחרים, משלא יוזק.
האהבה צריכה להיות מלאה בלב לכל. אהבת כל המעשים (=הברואים), היא קודמת לכל, אח"כ אהבת כל האדם, אחריה אהבת ישראל שהיא כוללת הכל, שעתידין ישראל לתקן את כל המעשים כולם. וכל אהבות אלה הם אהבות מעשיות, לאהוב אותם לעשות להם טובה ולגרום להם עילוי.
(הראי"ה קוק, מוסר אביך, מידות - אהבה, א-ב)
לאהוב כל אחד מישראל אהבת נפש, כלומר שנחמול על ישראל ועל ממונו כמו שאדם חומל על עצמו וממונו, שנאמר "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח). ואמרו זכרונם לברכה "דעלך סני לחברך לא תעביד" [מה ששנוי עליך, לחברך לא תעשה] (שבת לא ע"א). ואמרו בספרי: "אמר רבי עקיבא: זה כלל גדול בתורה". כלומר שהרבה מצוות שבתורה תלויין בכך. שהאוהב חבירו כנפשו, לא יגנוב ממונו, ולא ינאף את אשתו, ולא יונהו בממון ולא בדברים, ולא יסיג גבולו, ולא יזיק לו בשום צד. וכן כמה מצוות אחרות תלויות בזה, ידוע הדבר לכל בן דעת.
(ספר החינוך מצוה רמג)
שצונו לאהוב קצתנו את קצתנו כמו שנאהב עצמנו. ושתהיה חמלתי ואהבתי לאחי, כחמלתי ואהבתי לעצמי, בממונו ובגופו. וכל מה שיהיה ברשותו או ירצה אותו, וכל מה שארצה לעצמי ארצה לו כמוהו, וכל מה שאשנא לעצמי או למי שידבק בי אשנא לו כמוהו. והוא אמרו יתעלה: "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח).
(רמב"ם ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה רו)
