ביהדות, אין חשיבותו של האדם נמדדת או נשקלת לפי ערך פעילותו בחברה, אלא לפי ערך אישיותו עצמה. וחז"ל הביעו בפירוש את דעתם על שום מה "נברא אדם יחידי", שהרי בריאת האדם נתגשמה בצורה אחרת לגמרי מאשר בריאתם של שאר ברואי עולם. בעוד שעל הברואים האחרים נאמר שנבראו יחד עם בני מינם ולא ביחידים (למשל בראשית א, כא ואילך), רק האדם נברא יחידי. נשאלת אפוא השאלה: על שום מה לא נברא אף האדם בחבורת האנושות כולה "למינהו" (בראשית א, כא)? תשובתם של חז"ל על שאלה זו גרמה למהפכה ממש בפילוסופיה החברתית בזמנים הקדמונים. האדם נברא יחידי מפני שהוא עצמו הינו בחינת "עולם שלם". יצור מיקרו-קוסמי. יחיד הוא כל אדם בעולמו, מבודד, ייחודי בחוויותיו ובתהפוכות נפשו.
כיצד נתנו עשרת הדברות? חמישה על לוח זה וחמישה על לוח זה. כתיב "אנכי ה' א-להיך" (שמות כ, ב) וכנגדו "לא תרצח" (שם יב), מגיד הכתוב שכל מי ששופך דם, מעלה עליו הכתוב כאלו ממעט בדמות המלך. משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה והעמיד לו איקונות [תמונות] ועשה לו צלמים [פסלים] וטבעו לו מטבעות. לאחר זמן כפו לו איקונותיו, שברו לו צלמיו, ובטלו לו מטבעותיו, ומיעטו בדמותו של מלך. כך כל מי שהוא שופך דמים, מעלה עליו הכתוב כאלו ממעט בדמות המלך, שנאמר: "שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם א-להים עשה את האדם" (בראשית ט, ו).
