אמאי פטור? איבעי ליה לעיוני ומיזל! אמרי דבי רב משמיה דרב בממלא רה"ר כולה חביות. שמואל אמר באפילה שנו. רבי יוחנן אמר בקרן זוית. [...] אמר ליה ר' אבא לרב אשי הכי אמרי במערבא משמיה דר' עולא לפי שאין דרכן של בני אדם להתבונן בדרכים. | למה פטור (=זה שנתקל בכד למה הוא פטור מלשלם)? הוא היה צריך להסתכל וללכת (בלי לפגוע) תרצו בבית מדרשו של רב בשם רב - מדובר שכל רשות הרבים מלאה חביות שמואל אמר (תירוץ אחר) - מדובר שהשטח אפל (=חשוך) רבי יוחנן אמר מדובר שהכד נמצא בקרן זווית אמר לו רבי אבא לרב אשי - ככה אמרו במערבא משמו של רב עולא: כי אין דרכן של בני אדם להתבונן בדרכים |
דיעה | הסבר (יש להבין מדוע זה פוטר מהנזק) |
דעת רב | רשות הרבים הייתה מלאה חביות ולכן …. (לנסות שהתלמידים יענו ואם לא להסביר להם שאם השטח מלא חביות אין לאדם ברירה אלא לעבור וזו לא אשמתו שפגע בחבית אלא אשמת המניח.) |
דעת שמואל | מדובר שהשטח היה חשוך ולכן…(יש להסביר שזה אונס ולכן פטור מתשלום) |
דעת רבי יוחנן | מדובר שהכד היה בקרן זווית כך שלא כ"כ ראו אותו ולכן…. (שוב מדובר בסוג של אונס) |
דעת עולא | אין לדרוש מאדם להסתכל אם יש דברים בדרך ולכן... |
מקרה | דין | הסבר |
כד הונח ברשות הרבים ומישהו נתקל בו ושבר אותו | הנתקל פטור ואם נפצע חייב בעל הכד לשלם לו | יש 4 הסברים לאור מה שהוסבר עד כה |
כד נשבר ברשות הרבים ומישהו נפגע ממנו או מחלקיו | ת"ק: רבי יהודה: | תק רבי יהודה: |
מקרה | דין | סיבה |
אדם שפך מים ברה"ר אפילו באישור ומישהו ניזוק מזה | שופך המים חייב לשלם על הנזק | כי זה אחד מארבעת סוגי הנזיקין (בור), ולכן חייב בכל מקרה גם אם שפך ברשות |
מי ששם באדמה ברחוב קוצים או זכוכית (אבל לא כיסה אותם כמו שצריך), או שעשה גדר לחצר שלו מקוצים, ומישהו עבר שם ונפצע, או יש נזק לחפצים שלו (החולצה נקרעה...) | מי ששם את הדברים (למרות שזה היה מקובל לעשות דברים כאלו באותו מקום), חייב לשלם למי שנפגע על הנזקים שלו. |
מהרשא | הסבר |
חסיד נאמר על מי שעושה מעשיו על צד היותר טוב כמאמרם פ"ק דע"ז במעלות הטוב עשרה דברים זהירות מביאה לידי זריזות כו' וחשיב למעלה עליונה חסידות מביאה לידי רוח הקודש | חסיד=מי שמעשיו נעשים על הצד הטוב ביותר. הוכחה: פרק ראשון של מסכת עבודה זרה שמתארת את הדרך להגיע לשלימות כלומר לחסידות |
ולפי שיש לאדם במעשיו הטובות ג' חלקים דהיינו טוב לשמים. וטוב לבריות. וטוב לעצמו. קאמר רב יהודה מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין דאז יכול לתקן מעשיו שיהיה טוב לבריות ורבא קאמר דלקיים מילי דאבות דאז יתקן מעשיו שיהיה טוב לעצמו במדות ואמרי לה דלקיים מילי דברכות דאז יתקן שיהיה טוב לשמים | שלשת חלקי המעשים הטובים של האדם הם:
(לתת לתלמידים להשלים)..
|
וכל אחד מהני אמוראי נקט כל א' מהני ג' מיני חלוקים במעשים טובים של אדם. | כל אחד מהאמוראים הזכיר אחד מתוך שלשת סוגי הטוב של האדם |
הדין | ההגיון |
אם אדם הוציא זבל לרשות הרבים ומישהו הוזק בהם המוציא חייב בנזק | הזבל למרות שהוא ברשות הרבים נחשב לעניין נזקים שלו |
אם אדם ראה את הזבל הזה שהאדם הוציא ולקח אותו, זה שלו | ברגע שהזבל הוצא לרשות הרבים הוא הפקר |
דמות א | דמות ב | הסבר |
מעשה באדם אחד שהיה מסקל מרשותו לרה"ר ומצאו חסיד אחד | אדם אחד(ראובן) הוציא אבנים משדהו לרשות הרבים | |
אמר לו ריקה מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך | אדם שראה את הארוע (שמעון) העיר לאותו אחד שסיקל אבנים (ראובן) מדוע הוא מוציא אבנים מרשות שלא שלו לרשות שלו (שזה לא מתאים לכאורה שהרי האדם עומד ברשות שלו ומסקל לרשות לא שלו) | |
לגלג עליו | בגלל שהאדם שהעיר (Aמעון) לכאורה טעה וקרא לרשותו של האדם רשות שאינה שלו, האדם (ראובן)צחק. | |
לימים נצרך למכור שדהו והיה מהלך באותו רה"ר ונכשל באותן אבנים אמר יפה אמר לי אותו חסיד מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך: | האדם שסיקל (ראובן) נפל מאותם אבנים בסיטואציה בה השדה ממנה סיקל את האבנים כבר לא שלו (ראובן מכר אותה, ראה רש"י) ורשות הרבים שלו (כי היא תמיד של כולם, ראה רש"י) |
אחד רץ ואחד מהלך פטור | ציטוט מהמשנה |
בד"א | הגמרא מנסה להבין מהו המקרה בדיוק שבו המשנה דנה (במה דברים אמורים) |
בע"ש בין השמשות | המקרה בו המשנה דנה ופסקה ששניהם פטורין למרות שאחד רץ ואחד הולך ולכאורה יש לחייב את הרץ הוא בערב שבת בין השמשות, ולכן פטור הרץ כי זה זמן שריצה בו מותרת (כבוד שבת) |
אבל בחול אחד רץ ואחד מהלך חייב | אכן ביום חול, זה שרץ חייב בנזק כי אין מקום והיתר לרוץ ברשות הרבים ואם זה פוגע תחוייב תשלום |
שניהם רצין אפי' בחול פטורין | למרות מה שנאמר שריצה אינה סבירה ברשות הרבים אם שניהם רצו שניהם פטורים כי שניהם השתמשו בצורה לא סבירה. |
אמר מר ומודה איסי בע"ש בין השמשות שהוא פטור מפני שרץ ברשות | הגמרא מצטטת קטע שהוזכר לפני כן (אמר מר) ומסבירה את ההגיון למה כשאחד רץ הוא פטור אם זה בין השמשות - כי רץ ברשות |
מאי ברשות איכא כדר' חנינא דאמר ר' חנינא בואו ונצא לקראת כלה מלכתא ואמרי לה לקראת שבת כלה מלכתא | הגמרא ממשיכה ומסבירה מדוע הריצה בבין השמשות של שישי זה ברשות, ומצטטת את ר' חנינא בהקשר אחר (חשוב להסביר לתלמידים שזה ר' חנינא במקום אחר שמשתמשים בו שוב) שאומר שיש לכבד את שבת בלקבל אותה (וגם כאן יש להשלים לתלמידים: ולכן גם הריצה לקראת שבת היא חלק מכבוד השבת) |
רבי ינאי מתעטף וקאי ואמר בואי כלה בואי כלה: | כיוון שהוזכרה כבוד שבת מספרים לנו על עוד דרך לכבד את השבת לפני כן |
הזמן | המקרה | הדין | הטעם | |
1 | ביום חול | אחד רץ ואחד הולך | הרץ משלם להולך | כי הרץ מתנהג בצורה שונה ממה שמקובל ברחוב |
2 | בערב שבת | אחד רץ ואחד הולך | הרץ פטור – לא חייב לשלם | כי לפני שבת מותר לרוץ לקבל את השבת |
3 | בכל יום, כולל ערב שבת | שניהם רצים | שניהם לא משלמים אחד לשני | שניהם עשו דבר שונה מהמקובל ברחוב |
מ"ש רישא ומ"ש סיפא | רישא=החלק הראשון של המשנה סיפא= החלק השני של המשנה הגמרא שואלת מדוע הכנסת אנשים לחנות בחצר היא אסורה והשכנים יכולים למחות כנגדה, בעוד הכנסת תינוקות לחצר לצורך לימוד לא ניתן למחות כנגדה? |
אמר רבא אסיפא אתאן לתינוקות של בית רבן ומתקנת יהושע בן גמלא ואילך | רבא מסביר שהמקרה בסיפא, כלומר ההיתר להכניס תינוקות כלומר תלמידים ללמוד בתוך חצר היא דוקא ללימוד תורה (תינוקות של בית רבן), וזה רק החל מתקופת יהושע בן גמלא שתכף יסופר מה תיקן על לימוד תורה (זה היתר חריג, בעקרון אין היתר להכניס אחרים לחצר כשלשכנים בחצר זה לא מתאים) |
כדאמר רב יהודה אמר רב ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל | יהושע בן גמלא מוזכר לטוב כי בזכותו התורה לא נשתכחה מישראל |
שבתחלה מי שיש לו אב מלמדו תורה מי שאין לו אב לא היה למד תורה מאי דרוש (דברים יא, יט) ולמדתם אותם ולמדתם אתם | לפני ימי יהושע בן גמלא (בתחילה) היה נפוץ שרק מי שהיה לו אבא היה לומד תורה, ומי שלא - לא. למה זה היה כך? כי בתורה כתוב 'ולמדתם אותם', והפרשנות הייתה שרק 'אתם' צריכים ללמד. |
התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים מאי דרוש (ישעיהו ב, ג) כי מציון תצא תורה ועדיין מי שיש לו אב היה מעלו ומלמדו מי שאין לו אב לא היה עולה ולמד | כדי שגם מי שאין לו אבא ילמד תורה, הוסיפו בירושלים מקום לימוד מרכזי. הביסוס להקמת מרכז לימוד כללי בירושלים היה הפסוק 'כי מציון תצא תורה' ועדיין - מי שהיה לו יכולת להגיע (היה לו אבא) הגיע לירושלים ומי שלא (כי לא היה לו אבא) לא הגיע. ושוב נוצר מצב שלא כולם לומדים. |
התקינו שיהו מושיבין בכל פלך ופלך ומכניסין אותן כבן ט"ז כבן י"ז ומי שהיה רבו כועס עליו מבעיט בו ויצא | החליטו על מנת שיותר ילמדו תורה שבכל אזור בארץ יהיו מלמדים ולפחות בגיל המבוגר (16-17) ילמדו. ועדיין - תלמידים מתבגרים שלא הצליחו ללמוד והפריעו היו מועפים מהלימוד ולא התקדם כמות הלומדים |
עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע | תקנת יהושע בן גמלא הייתה שיהיו מלמדים בכל מדינה ומדינה והכניסה תהיה בגיל 6-7. זו התקנה שלו וכיוון שזו תקנה של לימוד תורה זה מה שמתיר לעשות אותה גם בחצר. |
דכבר הי' מלמדי תינוקת מימות עולם למי שיש לו אב. אך בשאר אז דרשי ולמדתם אתם. ולא הי' החיוב מוטל על הציבור אלא על האב או על עצמו. מכ"ש ששום יחיד לא התחייב לסבול ריבוי דרך וקול תינוקות והאב ימציא לבניו מקום שיפוייסו השכני' לסבול ריבוי דרך וקול תינוקות והאב ימציא לבניו מקום שיפוייסו השכני' לסבול | החתם סופר מסביר שכל עוד הלימוד היה 'ולמדתם אתם', זה חיוב על האב עצמו ולא על הציבור. כיוון שזה מוטל על היחיד ולא הציבור אין סיבה כל עוד הקביעה היא שהאב חייב לחייב הכנסה לחצר, ואפשר שהאב יצליח לשכנע השכנים לסבול רעש ולא שיחוייבו בכך. |
אך משתיקנו יהושע ב"ג והוטל על הציבור א"כ ה"ה על כל יחיד אפי' מי שאין לו בן היטל חיובו של בן זה לסייעו לאביו או להציבור להניחו לגור בשכונתו. | ברגע שתיקן זאת יהושע בן גמלא, זה הפך להיות חוב ציבורי על כל יחיד ולכן ניתן לחייב שכן לסבול את הרעש. |
נושא מקיף | נושא משני | תוכן מרכזי של כל משנה | פרק | משנה |
נזקי האדם | גורם תקלה ברשות הרבים – באמצעות ממונו | הנחה וזכייה בכד | ג | א |
עשה ברשות, פשע קצת | ג | ב | ||
הוצאת זבלים וקנס | ג | ג | ||
תקלה מרשות אחת לשנייה | מבקע | ג | ו |
יסודות תורה שבעל פה | מושגי תוכן | אוצר מילים, קריאה והיגוי | מבנה | פרשנות והיסק | ערכים ורלוונטיות |
ספר מצוות להרמב"ם ספר החינוך אהבת רֵע אהבת בריות אהבה מעשית ארבעה אבות נזיקין נזקי הבור רשות היחיד רשות הרבים שיטה מקובצת הרשב"א הראב"ד | מניח כד הוזק בה חייב בנזקו לקה בחרסיה מתכוון אינו מתכוון חייב פטור אוקימתא אמוראים | הַמַּנִּיחַ וְנִתְקַל וְשִׁבְּרָהּ הֻזַּק חַיָּב בְּנִזְקוֹ בִרְשׁוּת הָרַבִּים לָּקָה בַחֲרָסֶיהָ מִתְכַּוֵּן חַיָּב וּבְשֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן פָּטוּר במערבא | חלוקת המשנה לשני קטעים. קטע א: מניח את הכד ברשות הרבים קטע ב: נשבר הכד ברשות הרבים קטעי משנֶה: א.1 – הניח ובא אחר ונתקל בה. א.2 – הניח ובא אחר ונתקל, אבל גם הוזק. ב.1. – נשבר הכד ברשות הרבים ונגרם נזק לאדם ב.2. – רבי יהודה מגדיר שתי אפשרויות לתוצאה העגומה: מתכוון או לא. | לימוד מהכותרת וההקדמה על הנושא של המשנה. הבנת ההבדל בין קטע א לבין קטע ב. משמעות מחלוקתו של רבי יהודה. | חשיבות שמירה על הציוד האישי חשוב לא לפגוע באדם במקום ציבורי, גם אם זה לא בכוונה |
מספר | האומר | האוקימתא | הטעם |
1 | דבי רב | בממלא רשות הרבים כולה חביות | לא הייתה לו ברירה אלא לשבור. |
2 | שמואל | באפילה שנו | לא ניתן היה לזהות את הכד בגלל החושך. |
3 | ר' יוחנן | בקרן זווית | לא ניתן היה לזהות את הכד תוך כדי הליכה, מכיוון שהיה מאחורי הפינה. |
יסודות תורה שבעל פה | מושגי תוכן | אוצר מילים, קריאה והיגוי | מבנה | פרשנות והיסק | ערכים ורלוונטיות |
תלמוד בבלי המהרש"א ערוך השולחן אמוראים | חייב ב(תשלום ה)נזק רשות הרבים שימוש המותר ברשות הרבים | מצניע קוץ וזכוכית גידור באמצעות קוצים תנו רבנן (בגמרא) | חלוקת המשנה לרישא ולסיפא | הבנת ההבדל בין קטע א לבין קטע ב. קטע א - שפיכת מים בצורה 'מאושרת' ומקובלת קטע ב - חשב שהוא שומר על הסביבה אבל בכל זאת הזיק | חשיבות שמירה על הציוד האישי חשוב לא לפגוע באדם במקום ציבורי, גם אם זה לא בכוונה |
יסודות תורה שבעל פה | מושגי תוכן | אוצר מילים, קריאה והיגוי | מבנה | פרשנות והיסק | ערכים ורלוונטיות |
מחלוקת ניסוח כלל הבנה שהמשנה יכולה להלמד בשני פנים: כמחלוקת או כפרט וכלל | תהליך הכנת הזבל ברשות הרבים / ברשות היחיד סיקול שדות | תבן קש מקלקלין גלל זבלים כל הקודם זוכה | חלוקת המשנה לשני חלקים: רישא (מחלוקת) סיפא | לשם מה נועדה ההוצאה לרשות הרבים ברישא יש מקרה ועליו נאמרו שני דינים (חייב, הקודם בו - זכה) מה חידש רבן שמעון בן גמליאל (שלפי חכמים זכה רק בשבח, לפי רשב"ג יכול להשתמש כבר מההתחלה בזבל בעצמו) | אדם לקח חפץ הפקר שנמצא ברשות הרבים והוא יהיה חייב אם הזיק אך מאידך זה שלו ויהיה אסור לקחת ממנו. |
כותרת | אומר | מקרה | דין | טעם |
מוציא תבן וקש לרשות הרבים על מנת שיהפכו ל'זבל' | תנא קמא | הוזק בהם אחר | חייב בנזקו | כדין 'בור' |
כל הקודם בהן זכה | כדין הפקר, זוכה רק בשבח | |||
רשב"ג | הוזק בהם אחר | חייב לשלם | כדין בור | |
כל הקודם - זכה | כדין הפקר גמור – זוכה גם בגוף הקש והתבן, לא רק ב'זבל' |
יסודות תורה שבעל פה | מושגי תוכן | אוצר מילים, קריאה והיגוי | מבנה | פרשנות והיסק | ערכים ורלוונטיות |
אוקימתא (הסתייגות של הגמרא מהנאמר במשנה והעמדתה במקרה אחר מהמפורש במשנה) רבנו חננאל (מבוא לתקופת הגאונים, ומפרשי התלמוד הבבלי) | בין השמשות קבלת שבת | מהלכין רצין | שלושה מקרים שלהם דין משותף | הבנת המשנה כפשוטה לא נכונה, עליי להיעזר בגמרא כדי להבין את המשנה ולפסוק הלכה | מהי מטרת הריצה |
המקרה | הדין | |
1 | אחד רץ ופגע באדם שהולך | חייב לשלם להולך את הנזק |
2 | שניהם רצים, והזיקו אחד לשני | שניהם לא ישלמו (פטורים( |
הזמן | המקרה | הדין | הטעם | |
1 | ביום חול | אחד רץ ואחד הולך | הרץ משלם להולך | כי הרץ מתנהג בצורה שונה ממה שמקובל ברחוב |
2 | בערב שבת | אחד רץ ואחד הולך | הרץ פטור – לא חייב לשלם | כי לפני שבת מותר לרוץ לקבל את השבת |
3 | בכל יום, כולל ערב שבת | שניהם רצים | שניהם לא משלמים אחד לשני | שניהם עשו דבר שונה מהמקובל ברחוב |
יסודות תורה שבעל פה | מושגי תוכן | אוצר מילים, קריאה והיגוי | מבנה | פרשנות והיסק | ערכים ורלוונטיות |
חתם סופר ערוך השולחן הבדל מהותי בפרשנות בין רישא לסיפא תינוקות של בית רבן השתלשלות תקנת בתי הספר חידוש רבי יהושע בן גמלא חתם סופר | ריאליה משנאית: חצר חנות נכנסים יוצאים עושה כלים פטיש ריחים תינוקות שוק | לישן למחות | זיהוי חלקי המשנה: שלשה חלקים למשנה | מה ההבדל בין כניסה ויציאה לחנות לבין עושה כלים – לכאורה הרעש יותר גדול. תקנת בתי הספר בזמן הקדום | שימוש בשטח השייך לך הפרעה לשכן פגיעה עקיפה חשיבות לימוד תורה של תינוקות של בית רבן |
יסודות תורה שבעל פה | מושגי תוכן | אוצר מילים, קריאה והיגוי | מבנה | פרשנות והיסק | ערכים ורלוונטיות |
דיני הרחקה רמב"ן חתם סופר | הרחקה מן העיר מבנה העיר – כניסה ומרחב כניסה | חרוב שקמה אילן סרק עץ לעומת אילן לשון משנה ולשון מקרא 25 אמה | כלל סוגים שונים מחלוקת | הבנה של דברי אבא שאול, על מה הוא חולק בדיוק | פגיעה ביופי של העיר נחשב כפגיעה ממשית היזק באמצעות נטיעה חשיבות ליופי החיצוני ערך היופי הציבורי חשיבות הנוי דווקא בארץ ישראל חשיבות המגורים בארץ ישראל |
יסודות תורה שבעל פה | מושגי תוכן | אוצר מילים, קריאה והיגוי | מבנה | פרשנות והיסק | ערכים ורלוונטיות |
דיני הרחקה רא"ש תקנות וחוקי עזר להרחקה | בתוך שלו נזק לציבור בגלל שימוש בשטח שלך | גורן גורן קבוע חמישים אמה לכל רוח ניר | רישא מציעתא סיפא | הבנה של המשפט 'כדי שלא יזיק' – מה מקומו: דין, טעם, ציון מידה | פגיעה באמצעות נזק סביבתי היזק באמצעות נטיעה נזק לסביבה שנגרם כתוצאה מעבודה בשטח פרטי השתדלות בכדי שלא יזיק |
החולקים | הדין | הטעם |
תנא קמא | ||
רבי יהודה |
תחת אוצרו של חברו | תחת אוצר יין של חברו | |
פתיחה של חנות נחתומים | ||
פתיחה של חנות צבעים | ||
פתיחה של רשת בקר |