וענין זה שייך לרבי ישמעאל, שהיה כהן, ויש אומרים שהיה כהן גדול. לכן הוא מלמדנו, שגם אדם שהוא בעל דרגה נעלית בעבודת ה', צריך להתייחס בביטול ובענווה כלפי כל אדם, זקן וצעיר. אולם, יתכן שכלפי חוץ יכבד אותם, אך בלבו פנימה יחשוב את עצמו לגדול מהם. לכן מסיים "והוי מקבל את כל האדם בשמחה" - יש לקבל כל אדם, בין ה'ראש' ובין ה'תשחורת', בשמחה פנימית. הענווה והביטול לא יהיו מן השפה ולחוץ, אלא יחדרו לפנימיותו. וגם ענין זה שייך במיוחד לרבי ישמעאל, שהיה מזרע אהרן הכהן, שהיה אוהב שלום ורודף שלום.
